תקציר המאמר

המושג 'זרימה של הוכחה' מבטא היבטים שונים של הדרך שבה הוצגה הוכחה בכיתת המתמטיקה (למשל המבנה הלוגי של ההוכחה, מאפיינים לא פורמליים של הצגת ההוכחה ושיקולים קונטקסטואליים כמו סילבוס וידע קודם). בעזרת תורת ארגומנטציה בשם 'הרטוריקה החדשה' (Perelman & Olbrechts-Tyteca, 1969), אנו מנתחים מאפיינים רטוריים של הזרימה, תוך התמקדות בהיווצרות 'בסיס הסכמה משותף' בין המרצה לסטודנטים. קיומו של בסיס הסכמה כזה, חיוני לתהליך השכנוע העמוק של הסטודנטים בנכונות הטיעונים המוצגים. 

המחקר המתואר במאמר נערך במסגרת קורס בתורת המספרים לפרחי הוראה. כמה שיעורים בקורס שבהם נלמדו הוכחות הוקלטו ותועדו, ונערכו ראיונות עם המרצה. במאמר אנו מנתחים אפיזודות מאחד השיעורים שתועדו; במיוחד אנו מנתחים הנחות מוצא של המרצה ושל הסטודנטים, מדגימים סוגים שונים של פערים ביניהם ומראים כיצד הניסיון של המרצה לגשר על פערים אלה יצר תהליך של תקשורת אפקטיבית בכיתה. אנו מדגימים איך ניתן להשתמש במסגרת התיאורטית שיצרנו כדי לנתח את זרימת ההוכחה ולשפר אותה.